אדון הטלקינזיס/ עידו קונחן ביקורת ספר

אדון הטלקינזיס / עידו קונחן – ביקורת מאת ניר בן סימון

500 עמודים

2015

הוצאת אוריון – איפאבליש

פנטזיה לבני נוער

גילוי נאות: את הספר קיבלתי לסקירה במסגרת קבוצה סודית.

אז זהו, סיימתי לקרוא ספר שלא השתגעתי עליו. אז לפני שנגיע לביקורת, אספר בקצרה על מה הספר. הספר מספר את הסיפור של איידן, נער נורמלי וממוצע, שהדבר החשוב ביותר שצריך לציין לגביו הוא זה שהוא נער מאומץ. יום אחד הוא נתקל בנער ש"מרגל" אחריו ומציל אותו ממצב מסובך. מכאן והלאה העלילה מסתבכת כשאיידן מכיר לראשונה עולם חדש – עולם בו הטלקינזיס והטלפתיה הם חלק גדול מהזהות שלו. ויותר מכך, הגורל סידר לו גם אויב. אמרפל, שמו.

הלאה.

לדעתי, וחשוב להדגיש – לדעתי, הסיפור קצת מחורר לטעמי. לפעמים יש דברים מעניינים, ואהבתי את מערכת היחסים המיוחדת של איידן עם הוריו המאמצים, אבל הסיפור, כאמור, מלא חורים, והמון דברים לא נסגרים בסוף.

הדמות הראשית דווקא חביבה. מה שלא חביב זו העובדה שרוב הדמויות המשניות מאוד שטחיות, או שהן מתוארות במשפט אחד, או שהסופר דוחף דמויות משנה ושוכח מהם אחר כך (ככה, למשל, את ליאם הביאו לפסקה או שתיים, ואחר כך הוא נעלם יחד עם חבריו ולא מוזכרים יותר.)

אמפרל עצמו אמור להיות האנטגוניסט המוביל של הספר, אך הדמות עצמה בכלל לא מופיעה בכל הספר הראשון, מה שמרמז על העובדה שעידו קונחן תכנן לכתוב טרילוגיה או סדרה ולמעשה השאיר את הספר עם קצוות פתוחים.

ה"קרב" הסופי של הספר הוא לא יותר ממגוחך, והוא מנוהל בין איידן, חבריו, והזקן המשוגע- אחת הדמויות המבוגרות. בקלות היה אפשר לחשוב שאותו זקן הוא האנטגוניסט אבל תפקיד זה ניתן לאותו אמרפל.

המבוגרים שסובבים את העולם של איידן בפנימייה של הטלהסקול (כלומר, בית ספר לטלפתיה.) מתנהגים כמו חברים של הנערים ופחות כמו מורים. כך למשל, שר הצבא של העולם שאיידן לומד בו הוא ממש כמו 'חבר' של איידן וכך גם אביו של שר הצבא שמתפקד בתור נשיא הכפר – חבר של ממש ומנהלים עם איידן דיונים ארוכים שלא הייתי כותב אפילו.

התעלומה העיקרית – דיאנה – לא נפתרת בספר הזה. גם ה'ניסיון' של ליצור סיפור אהבה ביניהם לא בדיוק מוצלח. כל הספר הם רחוקים זה מזה אבל בכל זאת איידן מרגיש אליה משהו. הסיפור הזה לא טופל בצורה טובה.

הספר זקוק, לפי דעתי, לעוד קצת עריכה. כך למשל המשפט הראשון בספר נפתח בצעקה של אחת הדמויות. העניין הוא ששכחו שם גרשיים וכך יצא שהמשפט הראשון נראה כך: צאו לקרב, אני אחריכם" (משפט אילוסטרציה). בעוד כמה מקומות בספר צריך לנקד, לפסק, ועוד כל מיני. לא משהו רציני אבל עוד קצת עבודת עריכה יכולה רק לשפר אותו.

הייתי שמח לקבל אפילוג אחרי הסוף הזה אבל נראה שהסופר העדיף לסיים את הספר בסוף פתוח ולא בדיוק "אפוי"..... לא אהבתי את הנקודה הזו.

הספר עם קצת עבודת עריכה והוספת אפילוג, אם כך, יכול להיות ספר לנוער נהדר, אבל אני מרגיש שהספר הזה לא מוכן ולא קריא. מצד שני, היו דברים שאהבתי כמו העולם הפנימי של איידן בפנימייה. אם כי חצי מהספר התעסקו בעיקר בהגעה של איידן לפנימייה מה שגזל זמן רב מאוד להיכרות עם העולם הפנימי.

לסיכום- 2 וחצי מתוך 5. עם קצת עבודת עריכה, אפילוג, עיגול דמויות, ולא להשאיר את הסוף לא סגור היה יכול להועיל לספר הזה.

לרכישת הספר מאינדיבוק