אדון הטלקינזיס/ עידו קונחן ביקורת ספר

אדון הטלקינזיס / עידו קונחן – ביקורת מאת ניר בן סימון

500 עמודים

2015

הוצאת אוריון – איפאבליש

פנטזיה לבני נוער

גילוי נאות: את הספר קיבלתי לסקירה במסגרת קבוצה סודית.

אז זהו, סיימתי לקרוא ספר שלא השתגעתי עליו. אז לפני שנגיע לביקורת, אספר בקצרה על מה הספר. הספר מספר את הסיפור של איידן, נער נורמלי וממוצע, שהדבר החשוב ביותר שצריך לציין לגביו הוא זה שהוא נער מאומץ. יום אחד הוא נתקל בנער ש"מרגל" אחריו ומציל אותו ממצב מסובך. מכאן והלאה העלילה מסתבכת כשאיידן מכיר לראשונה עולם חדש – עולם בו הטלקינזיס והטלפתיה הם חלק גדול מהזהות שלו. ויותר מכך, הגורל סידר לו גם אויב. אמרפל, שמו.

הלאה.

לדעתי, וחשוב להדגיש – לדעתי, הסיפור קצת מחורר לטעמי. לפעמים יש דברים מעניינים, ואהבתי את מערכת היחסים המיוחדת של איידן עם הוריו המאמצים, אבל הסיפור, כאמור, מלא חורים, והמון דברים לא נסגרים בסוף.

הדמות הראשית דווקא חביבה. מה שלא חביב זו העובדה שרוב הדמויות המשניות מאוד שטחיות, או שהן מתוארות במשפט אחד, או שהסופר דוחף דמויות משנה ושוכח מהם אחר כך (ככה, למשל, את ליאם הביאו לפסקה או שתיים, ואחר כך הוא נעלם יחד עם חבריו ולא מוזכרים יותר.)

אמפרל עצמו אמור להיות האנטגוניסט המוביל של הספר, אך הדמות עצמה בכלל לא מופיעה בכל הספר הראשון, מה שמרמז על העובדה שעידו קונחן תכנן לכתוב טרילוגיה או סדרה ולמעשה השאיר את הספר עם קצוות פתוחים.

ה"קרב" הסופי של הספר הוא לא יותר ממגוחך, והוא מנוהל בין איידן, חבריו, והזקן המשוגע- אחת הדמויות המבוגרות. בקלות היה אפשר לחשוב שאותו זקן הוא האנטגוניסט אבל תפקיד זה ניתן לאותו אמרפל.

המבוגרים שסובבים את העולם של איידן בפנימייה של הטלהסקול (כלומר, בית ספר לטלפתיה.) מתנהגים כמו חברים של הנערים ופחות כמו מורים. כך למשל, שר הצבא של העולם שאיידן לומד בו הוא ממש כמו 'חבר' של איידן וכך גם אביו של שר הצבא שמתפקד בתור נשיא הכפר – חבר של ממש ומנהלים עם איידן דיונים ארוכים שלא הייתי כותב אפילו.

התעלומה העיקרית – דיאנה – לא נפתרת בספר הזה. גם ה'ניסיון' של ליצור סיפור אהבה ביניהם לא בדיוק מוצלח. כל הספר הם רחוקים זה מזה אבל בכל זאת איידן מרגיש אליה משהו. הסיפור הזה לא טופל בצורה טובה.

הספר זקוק, לפי דעתי, לעוד קצת עריכה. כך למשל המשפט הראשון בספר נפתח בצעקה של אחת הדמויות. העניין הוא ששכחו שם גרשיים וכך יצא שהמשפט הראשון נראה כך: צאו לקרב, אני אחריכם" (משפט אילוסטרציה). בעוד כמה מקומות בספר צריך לנקד, לפסק, ועוד כל מיני. לא משהו רציני אבל עוד קצת עבודת עריכה יכולה רק לשפר אותו.

הייתי שמח לקבל אפילוג אחרי הסוף הזה אבל נראה שהסופר העדיף לסיים את הספר בסוף פתוח ולא בדיוק "אפוי"..... לא אהבתי את הנקודה הזו.

הספר עם קצת עבודת עריכה והוספת אפילוג, אם כך, יכול להיות ספר לנוער נהדר, אבל אני מרגיש שהספר הזה לא מוכן ולא קריא. מצד שני, היו דברים שאהבתי כמו העולם הפנימי של איידן בפנימייה. אם כי חצי מהספר התעסקו בעיקר בהגעה של איידן לפנימייה מה שגזל זמן רב מאוד להיכרות עם העולם הפנימי.

לסיכום- 2 וחצי מתוך 5. עם קצת עבודת עריכה, אפילוג, עיגול דמויות, ולא להשאיר את הסוף לא סגור היה יכול להועיל לספר הזה.

לרכישת הספר מאינדיבוק 

The Bible Boys/ Dan Skinner ביקורת ספר

The Bible Boys

By Dan Skinner

125 עמודים בגירסת דיגיטל. אצלי זה היה יותר כי הכתב גדול יותר.

בביקורת משולבות ציטוטים מתוך הספר. ניתן למצוא אותם גם בגודרידרס בחלק של הביקורות למטה למי שסיים לקרוא. הציטוטים לא מהווים ביקורת, אלא חלק מהדברים שעולים מהספר.

"All those millions of stars and planets and it only takes three to make something important. The Sun, the Moon, and the Earth. And here we are. Life."

ספר באנגלית. הראשון. אי. פעם. שסיימתי. ועוד באורך מלא ולא ספרי פינגווין הרכים לצעירים אי שם בתקופת בית הספר כשהכנו בוק רפורט למורה לאנגלית שהייתה מחמיצה פניה בכל פעם שבחרנו ספר פופולרי באותה התקופה כי יש על זה סרט ואפשר לראות את הסרט.

הספר משתייך לז'אנר הm/m – כלומר, Male/male. כלומר, אהבת גברים. כלומר, מכאן והלאה הביקורת תשתמש במילה המקובלת- הומואים.

את הספר קיבלתי בהמלצת ידידה ואני מודה לה עד עצם היום הזה. קלעה לי בדיוק לכליות, לכבד, למוח, למיצי הקיבה, וכל איבר אחר שתחשבו עליו שהוא מספיק דוחה- היא קלעה. ועוד איך.

הספר מספר בגוף שני את הסיפור של מאט, צעיר בן 18 שהוא מאוד... מבורך. אבל הוא גדל בסביבה קצת אחרת. הסביבה הזו אוסרת עליו להיות עם דלת בחדר שלו. הסביבה הזו אוסרת עליו להתקלח ולהסתכל למטה.

”They’d told him many times that part of his body was dirty and a source of
sin. He wasn’t even supposed to look at it when he bathed."

הסביבה הזו אוסרת על בנות באופן כללי. הסביבה הזו היא הכנסייה הפונדמנטליסטית הקיצונית. בכנסייה כולם עושים מה שכולם עושים. כולם מסתפרים. אף אחד לא מתלבש בצורה מופקרת. כולם נפגשים לפגישות המשעממות של בני התנ"ך.

מלבד מאט (המכונה גם מת'יו). מאט הוא מתבגר בודד שאך זה מתחיל לגלות את הזהות שלו. ליתר דיוק, זהות מינית. הוא עובר מסע לגילוי עצמי ומגיע למקומות שהוא לא חלם שהוא יגיע אליהם.

עד פה התקציר. והוא כתוב בצורה כזו שאין בו אף ספוילר אחד לרפואה. טוב, חוץ מהספוילר הזה שהוא מבורך. ולמה זה חשוב כל כך? תקראו בעצמכם. זה נתון שמשום מה מדגישים אותו לצורך החלק הראשון של הספר.

אחרי שעברנו את החלק הראשון, מגיע מאט בהזמנתו של אחד מהבנים ממועדון של "בני התנ"ך" שמזמין אותו לחווה. שמו הוא כיילב (אפשר גם קיילב. למען האמת התרגום המדוייק לCaleb קצת שנוי במחלוקת מבחינתי.) והוא מצטייר כנער חווה פשוט. כמובן שמאט שלנו מהר מאוד נמשך אליו. "בני התנ"ך" משמשים כרקע דתי לבעיות שעולות בין היחסים הבלתי אפשריים של מאט וכיילב, אבל מהר מאוד מתברר שלכיילב ולמאט יש הבדלים גדולים מאוד בצורת מחשבה וגם בצורת התנהגות.

"He’d been raised in the church. But it was different than other people’s churches. Theirs were churches they went to only on the weekends. His church invaded his daily existence."

דעה אישית: כמו שכבר הצהרתי בתחילת הביקורת, הספר קרע לי את כל האיברים המלוכלכים והדוחים שאתם יכולים לדמיין לעצמכם. ומכיוון שמדובר בספר לא אירוטי, הוא גם הצית המון דמיון במוח. והספר הזה לא אירוטי אבל מרגש מאוד בצורה של איך שמאט וכיילב נפגשים ומערכת היחסים ביניהם מתפתחת. מודה ומודה- חיכיתי בצורה מטורפת לרגע מסויים בספר, וכשקיבלתי אותו- קיבלתי סיפוק. רמז: טרקטור. ולא אוסיף יותר.

על הסוף המאוד חפוז (12 עמודים, אחרי שכל פרק כמעט היה 30 עמודים....) אני יכול להגיד רק שמזל שזה הסתיים כך ולא נגמר בסוף אכזרי כיאה לכנסייה שמצטיירת כנציגת הרשע של הספר הזה. ובצדק. איזה מין מקום הוא כזה שההורים מנוטרלים מחשבתית ומתמסרים לדברים שנאמרים מהתנ"ך (כך, לדוגמה, יש פסקאות ארוכות שמדברות על תיבת נוח במהלך אחד הפרקים. ומה שעולה מהדברים הם דברים די אכזריים ופסימיים, אפשר לומר אפילו נטולי תקווה ורצון לחיות.)

לפעמים עדיף להשתחרר ולהגיע למקום אחר. חבל שהספר לא טיפל בזה ובחר להזדרז ולהסתיים במקום שהוא הסתיים בו ולא להרחיב מעט על המאבק המרכזי- מאט מול מערכת החינוך (להלן: הכנסייה.)

באשר לדמויות משניות, אלו מופיעות מעט מאוד, וכשהן מופיעות, זה כדי לשרת את הכנסייה והעמדה הדתית והמטיפה שלה. דמות מבוגרת אחת נראית כי היא אינה קשורה בצורה מאוד אדוקה לכנסייה (במקרה הזה, אביו של כיילב. וגם מוסבר שם מדוע כיילב הצטרף לכנסייה הזו.) כאשר הספר מגיע לדמויות משניות, הן שטחיות, לא חשובות כמעט, לא קיימות כמעט,  ונראה שזה ספר כמעט סולו כולו על שתי דמויות עיקריות. למי שמורגל לספרים עמוסי דמויות- כנראה זה יהיה חיסרון עצום שפתאום הספר מתרכז בשתי דמויות נטו. כל השאר הן תפאורה, רקע, חסרות עלילה משלהן, מגוחכות. אפילו הופכים את אחת הדמויות לחפץ שמשתמשים בה ואחר כך זורקים.

בעניין קלות הקריאה, אודה ומודה – אני לא כזה גאון באנגלית. מכיוון שאני כבד שמיעה מלידה (ונכה, ועוד כמה דברים, תודה ששאלתם.) מגיל צעיר כבר היה לי חשוב ללמוד וללמד את עצמי אנגלית. כיום, אני מתגורר במעון נכים ויש שם מתנדבים מחו"ל שמגיעים כל הזמן אז למידת השפה הייתה מועילה מאוד כדי לתקשר איתם באנגלית. על רוב המילים הקשות לא התעכבתי יותר מדי (או שלמדתי מה הפירוש דרך ההקשר או שהלכתי למורפיקס.) ועל הרבה משפטים בעלי משמעויות כנראה דילגתי בדרך. אבל את העיקר- מערכת היחסים של מאט וכיילב – לא דילגתי.

וגם זה שהוא מבורך, אמרנו כבר?

4 מתוך 5 בסולם ניר
לרכישה דרך אמאזון

שומרי ההיסטוריה- ראשית הסערה/ דמיאן דיבן - ביקורת ספר

שומרי ההיסטוריה- ראשית הסערה – דמיאן דיבן

The History Keepers- the storm begins 1#

By Damien Dibben

307 עמ' כולל תודות

הוצאה: מודן

מדע בדיוני לנוער

נכתב במקור ב12/10 והושלם ב7/12

על הכריכה נכתב: "רד מהבמה, הארי פוטר. הגיע זמנו של ג'ייק דג'ונס לתפוס את מרכז הבמה".

ואני אומר- הגיע הזמן להפסיק לכתוב סופרלטיבים מעצבנים כאלה על כריכת הספר. הארי פוטר היה אחד ויחיד, ויהיה תמיד חלק מהתרבות הישראלית/אמריקאית/בריטית גם אם ספריו הסתיימו מזמן.

על מה הספר: ג'ייק דג'ונס, נער בן 14, נפרד מהוריו. ארבעה ימים לאחר מכן הם נעלמים ואחר כך הוא בעצמו נחטף. לאט לאט ג'ייק מגלה כי הוריו הם סוכני היסטוריה וכי יש לו בעצמו את ה'עוז' המיוחד שעוזר לו לטייל בהיסטוריה ולמצוא את הוריו הנעדרים.

הספר למעשה פותח סדרה. בעברית יצאו שניים עד כה- 'סירקוס מקסימוס' ו'ספינת לילה אל סין'. לא ברור לי בשלב הזה אם מדובר בטרילוגיה או בסדרה. אני אניח שמדובר בסדרה.

דעה:

הספר הזה הוא רמה נמוכה ביחסית למה שקראתי בז'אנר המד"ב לנוער ואפרט תיכף למה.

הפתיחה: הספר נפתח בצורה מסורבלת למדי- מתוארת סצנת החטיפה ורק אחר כך מתוארת סצנה הפגישה האחרונה של ג'ייק והוריו. לדעתי, היה צריך לתאר בדיוק הפוך את הסדר- קודם אידיליה משפחתית שמרגישים באוויר שמשהו עומד להשתבש ורק אז המתח עולה לשיאו כאשר הדבר ההגיוני ביותר היה להציג את הדמויות לאט לאט. במקום זה הסופר בחר לזרוק אותנו בלי יותר מדי הקדמות ורק אחר כך בשלב מסויים להתחיל להסביר את כל העלילה.

הדמויות: ג'ייק דג'ונס כדמות ראשית בן 14 ממלא את תפקידו נאמנה- בן נוער מעצבן. למה מעצבן? הוא נער מושלם מדי. הוא נאמן לכולם. הוא לא התעצבן על אף אחד בספר. הוא הולך אחרי מה שאומרים לו המבוגרים. כדמות, הדמות שלו די נגררת אחרי כולם. אומרים לו לעשות X והוא עושה את זה.

כמובן, יש סיפור אהבה בינו לבין טופז, הנערה היחידה בספר. שאר הדמויות הנשיות בספר הן מבוגרות ולא תמיד ברור לי למה הן תורמות לעלילה (דודתו של ג'ייק, לדוגמה. היו חלקים נרחבים איתה ועם דמות נוספת בספר שהספקתי לשכוח.)

האקשן וההרפתקה שמלווים את הספר הראשון בסדרה הוא סתמי יחסית לספר ראשון בסדרה. לקראת הסוף יש המון השתלשלות אירועים. אבל זה כמו לסתום חור אמבטיה בפקק קטן מדי עליו- כל המים נשאבים פנימה למרות שרוצים שהמים יישארו במקום.

בסופו של דבר, הרבה דמויות בספר היו מיותרות לטעמי. או שהן היו מועילות רק לאפיזודה אחת ואחר כך הפכו לסתמיות.

ג'ייק דג'ונס, כפי שמצהיר הכריכה, הוא הארי פוטר הבא. מעניין, כי אני לא שמעתי על הספר הזה עד שנתקלתי בו במקרה על דוכן, במבצע 50% על הספר השני. וזה אומר הרבה על יחסי הציבור של הספר הזה.

2 מתוך 5 בסולם ניר.

האם אחזור לקרוא את ספרי ההמשך? בהחלט לא. אחד הספיק לי ויש לי המון ספרים במלאי כך שהסדרה הזו יכולה להישכח מצידי. דבר אחד טוב שיצא לי מהספר הזה הוא הביקורת הזו שאפשרה לי לכתוב את דעתי על הספר הזה, שהוא לדעתי, ספר ברמה נמוכה במיוחד.

לרכישת הספר: צומת ספרים